העצמה אישית

ההסתכלות הנכונה על ייסורים חלק א’

היהדות רואה בכל מאורע שמתרחש תוצאה של מעשה קודם. גישה זו נכונה גם לגבי מחלות וייסורים, קשיים והתמודדויות, שמתרחשים בחיי האדם. לכל קושי ולכל צרה יש תפקיד. כיצד הדברים פועלים נלמד במאמר הבא:

הייסורים - איתות שמימי

 

"יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן, שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. "(מסכת עבודה זרה נ"ה ע"א)

אין מקרה בעולם

מקריות מדהימה...

אדם נכנס לפאב, ושומע שני שיכורים משוחחים זה עם זה.

"היי, אתה, איפה אתה גר?" השיכור מימין כבר צרוד לגמרי.

"בתל אביב", משיב השני, ראשו שמוט על הדלפק.

"אני לא מאמין", צועק הראשון, "גם אני גר שם. באיזה רחוב?"

"אלנבי."

"אני לא מאמין, גם אני משם... באיזה מספר?"

"שלושים ושבע."

"וואו, אני לא מאמין! גם אני!"

אדם אחד, שעדיין היה פיכח, הביט בהם בהשתאות.

"היי, שמעת?" הוא אמר למלצר, "מה אתה אומר על צירוף המקרים המדהים הזה?"

העיף המלצר מבט בשני הברנשים הסרוחים על הבר, חייך ואמר, "מקריות מדהימה... אבל הם אבא ובן."

אין מקרה בעולם.

כל צירוף מקרים פלאי – וגם זה שאינו נראה 'פלאי' – הריהו מצב מְכֻוָּן.

כך בדיוק נקבע מראש.

כל התרחשות מתוכננת ומבוצעת על ידי יד מכוונת, לאחר שהוכרז על כך משמים.

לפיכך, היהדות רואה בכל מאורע שמתרחש תוצאה של מעשה קודם. גישה זו נכונה גם לגבי מחלות וייסורים, קשיים והתמודדויות, שמתרחשים בחיי האדם.

לכל קושי ולכל צרה יש תפקיד. אחת המטרות הראשוניות והעיקריות של סבל היא לעורר את האדם, להמריץ אותו לפשפש במעשיו ולתקן את המעוות.

משמעות הייסורים

"אמר רבא ואיתימא רב חסדא (אמר האמורא רבא, וייתכן שאמר זאת רב חסדא), אם רואה אדם שייסורין באין עליו יפשפש במעשיו, שנאמר נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'.'" (ברכות ה' ע"א)

ניתן להמשיל את הייסורים לנורית אזהרה אדומה, שנדלקת ברכב. האיתות מציק לנהג, אבל אם הוא ימהר לחשמלאי שינתק לו את הנורה, הוא טיפש לא קטן.

אדם בר דעת מבין, שהנורה שנדלקה היא לא עצם הבעיה, אלא איתות שיש בעיה. צריך, כמובן, לטפל בבעיה ולא באיתות. נורת האיתות נקבעה במכונית בכוונה תחילה, כדי להועיל לאדם, שידע על התקלה, ויתקן אותה, שאם לא כן היא עלולה לגרום נזקים גדולים ואפילו לסכן חיים.

 

הנורה האדומה של הרפואה ההוליסטית

הרפואה האלטרנטיבית, המשלימה, או בהגדרתה "הרפואה ההוליסטית", רואה את האדם כשלמות אחת של גוף ורוח. הגוף מושפע, במידה רבה מאד, מהרוח אשר בתוכו.

כל בעיה גופנית שצצה על פני השטח, הינה רק סימפטום להתרחשות, ולא שורש הבעיה.

הסימפטום הוא נורת האזהרה האדומה, המאותתת שהתעוררה בעיה, וצריך לטפל בה.

תפיסה זו מנוגדת לרפואה הקונבנציונלית, המתמקדת בעיקר בסימפטומים, ומטפלת כמעט אך ורק במישור הגופני, הגשמי.

כשחולה מתלונן, למשל, על כאבי ראש, הוא ייבדק באמצעים מתקדמים כמוC.T.  ו-M.R.I, ואם לא יתגלה ממצא ממשי, יינתנו לו כדורים לשיכוך כאבים. לא תהיה, כמעט, התייחסות לצד הנפשי והרגשי שלו.

ההתייחסות לבעיה שונה לחלוטין ברפואה המשלימה, ששני עקרונות עיקריים מנחים אותה.

העיקרון הראשון הוא שהאדם מטופל כ'שלם', כשהגוף והנפש אינם מופרדים זה מזה.

העיקרון השני הוא שמן ההכרח לבצע חיפוש, ולאתר את שורש הבעיה. הטיפול צריך להיות בבעיה עצמה ולא רק בסימפטום.

 

בעיה ב"כתף" בשל חיסרון ב"תכף"

ביהדות הולכים צעד אחד נוסף, ודורשים מן האדם לפשפש במעשיו, כדי לנסות להבין איזה מעשה לא נכון הוא עשה, שבשלו נגרם לו הכאב או הצער.

האר"י הקדוש זצ"ל, גדול המקובלים (חי בצפת, לפני כארבע מאות שנה), היה מסוגל לראות ולאבחן את הקשר בין המעשה לתוצאה, על אף שבמבט שטחי אי אפשר היה לקשר ביניהם.

יום אחד חש רבי חיים ויטאל זצ"ל, תלמידו המובהק של האר"י, כאבים בכתפו. אמר לו האר"י, שהסיבה לכך היא שלא דקדק די הצורך בהלכה של 'מים אחרונים' (- שטיפת אצבעות הידיים אחרי ארוחה הכוללת לחם). מים אחרונים צריכים להיות 'תכף' לברכת המזון, ומאחר שלא עשה זאת תכף, רמזו לו ע"י כתף – שאותיותיה זהות – שעליו להתעורר ולתקן את הבעיה.

אנחנו, כידוע, רחוקים מאד מדרגתו של האר"י הקדוש, ואין פלא אפוא שאיננו מומחים גדולים באיתור הסיבה לבעיות.

אולם העיקרון נותר בעינו – מחלה היא 'שיעור' עבור החולה, ועליו להיעצר לרגע ממרוץ חייו ולחשוב על כך.

תגובות

הוספת תגובה

מאמרים נוספים

הצטרפו לניוזלטר היומי

והישארו מעודכנים בכל הסדנאות החדשות.
לקבלת סרטונים ועדכונים יומיים צרפו את המספר 050-379-3379 לאנשי הקשר ושלחו למס' זה בקשת הצטרפות עם שמכם ועיר מגוריכם
או